1. נגד הנאשם, מר אמיר האשול (להלן: "הנאשם"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62 (3) ו- 64ב (א) ביחד עם סעיף 39א לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), כאשר על פי הנטען נמצאו בגופו 315 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.
2. לאחר שהנאשם כפר במיוחס לו, נקבע התיק לשמיעת ראיות. מטעם התביעה העידה השוטרת רס"ל דיאנה בלוסטוצקי (להלן: "השוטרת") שערכה את הדו"ח ובאמצעותה הוגשו מסמכים שונים, כולם מסמכים שנערכו על ידה בנוגע לעבירה ולבדיקת הנשיפה שביצעה לנאשם.
מטעם ההגנה העידו הנאשם ושני חברים שנסעו עימו, מר סאבא פיטר (להלן: "פיטר") ומר אליאס אסטפן (להלן: "אליאס").
דיון והכרעה
3. לאחר ששמעתי את העדים שהעידו בפניי, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט ולאחר שבחנתי את הראיות הנוספות שהוגשו ע"י בעלי הדין, מצאתי לקבוע כי עובדות כתב האישום הוכחו מעל לכל ספק סביר וכי יש מקום להרשיע את הנאשם בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום.
בקובעי זאת לא התעלמתי מהעובדה כי עדותה של השוטרת היא עדות יחידה במשפט פלילי ולכן התייחסתי אליה בזהירות הנדרשת, אך בסופו של יום נוכח התרשמותי מעדותה ובשים לב למכלול הראיות שוכנעתי כי העדות משקפת נאמנה את ההתרחשויות בשטח כך שניתן לבסס על פיה ממצא מרשיע בהליך דנן.
4. אין מחלוקת כי תוצאה של 315 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אחד של אויר נשוף, יש בה כדי לספק הוכחה מעל לכל ספק סביר כי הנהג הינו שיכור כהגדרתו בסעיף 64ב(א) לפקודה, שהרי כמות זו עולה על ריכוז האלכוהול המקסימלי בהתאם לתקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), זאת ובלבד שהבדיקה בוצעה כדין ותוך מילוי הדרישות המקדמיות שנקבעו בדין.
5. בשים לב להתרשמותי מעדותה של השוטרת ונוכח המסמכים שנערכו על ידה, הנני קובע, כי בדיקת הנשיפה בוצעה כדין, ע"י מפעילה מוסמכת ומיומנת ותוך מילוי הדרישות המקדמיות כולן, לרבות החלפת פיה כנדרש, המתנה לפרק הזמן הדרוש של 15 דקות מבלי שלנאשם היתה גישה לאוכל, שתייה או עישון וכאשר המכשיר עצמו היה מכויל ותקין לביצוע הבדיקה.
6. מעדותה של השוטרת ולמקרא הנסיבות והמסמכים שערכה עולה, כי בתאריך 19.11.10,
בשעה 01:30 עצרה את רכבו של הנאשם ברחוב המגינים פינת בן גוריון בחיפה והריחה מהנאשם ריח של אלכוהול. היא בדקה את הנאשם בנשיפון שהראה אינדיקציה על שכרות ועיכבה אותו לצורך בדיקת ינשוף. היא מציינת כי מרגע זה הסבירה לנהג שהוא מעוכב ושהוא "לא אוכל, לא שותה ולא מעשן ולא מקיא.
ונמצא צמוד אליי עד תום הבדיקה. נשמר קשר עין רצוף עם הנהג מרגע האצירה (כך נכתב) עד תום הבדיקה". עוד ציינה השוטרת, כי "
לאחר 17 דקות אחר העצירה הנהג נבדק על ידי בינשוף ונמצא 315 מיקרוגרם". (הציטוטים מתוך נסיבות המקרה שבדו"ח ת/1. ההדגשות - לא במקור).
7. יאמר מיד, כי עדותה של השוטרת מקובלת עליי, הרושם שהותירה היה רושם אמין ושוכנעתי שמדובר בעדה אמינה אשר עשתה את עבודתה במקצועיות ותוך מילוי הדרישות שמוטלות עליה. חקירתה הנגדית של השוטרת לא ערערה ולא פגעה באמינותה, נהפוך הוא, הסתבר שמדובר בהחלט בשוטרת מיומנת ומקצועית אשר גם שלטה וידעה את כל הקשור בנוגע להפעלת מכשיר הינשוף.
אני קובע כי השוטרת
שמרה על קשר עין עם הנאשם כל זמן העיכוב וכי במשך פרק זמן זה לא שתה, לא עישן ולא אכל כנדרש וכי חלף זמן העולה על הזמן המינימלי (15 דקות) מרגע העיכוב ועד רגע הבדיקה, שכן הנאשם
נעצר בשעה 01:30 ובדיקת הינשוף החלה
בשעה 01:47.
8. כאן יצוין, כי מעדותה של השוטרת בפניי עלה כי לא עבדה באותה משמרת לבד וכי היה עמה שוטר נוסף בשם רוג'ה מוראני. השוטרת לא הכחישה עובדה זו, אלא להפך, היא ציינה את הימצאותו של אותו שוטר אך הדגישה כי השוטר לא ראה
ולא נכח עמה בכל הנוגע לעיכוב הנאשם ובדיקתו, שכן הם לא הולכים לאותו רכב. היא ציינה, כי אם השוטר הנוסף היה איתה בניידת, "זה לא אומר שהא הלך איתי לנהג, ברגע שעשיתי את הנשיפון, ברגע שעשיתי את הבדיקה, ברגע שתחקרתי את הנהג". יאמר מיד, כי דבריה והסבריה אלה של השוטרת מקובלים עליי.
אי הבאתו של השוטר הנוסף לעדות במקרה דנן אין בה כדי לעורר ספק סביר בגרסת התביעה.
אין חולק כי ככלל, אנשי משטרה שנכחו בעת ביצוע עבירה מחויבים לתעד את חלקם באירוע ובית משפט זה אף סבור שגם מי שנכח ולא היה עד לעבירה ראוי כי עובדה זו תתועד בין על ידו ובין על ידי מי מהמעורבים האחרים. הדברים נכונים על אחת כמה וכמה כשעסקינן בדו"חות תנועה שעורך הדו"ח הוא העד היחיד שמובא לעדות ע"י המאשימה. אלא שבענייננו מצאתי להסתפק בעדותה של השוטרת ולקבל את הסבריה כי השוטר הנוסף (והדברים נכונים גם לגבי מתנדבים נוספים אם היו במקום כפי שטוענים הנאשם וחבריו) לא היה עד לפעולות שבוצעו על ידה ולא לקח בהן חלק וכאשר פעולות אלה -
בכל הנגוע לזמנים ולהקפדה כי לא ישתה, יעשן או יאכל -
תועדו על ידה ונתמכו ע"י הראיות הנוספות (כגון פלט הינשוף ואף ע"י חלק מעדי ההגנה) וכאשר לא באה מצד ההגנה
טענה כלשהי כי הנאשם בזמן ההמתנה לא קיים את החובות המוטלות עליו לעניין אי אכילה, שתייה או עישון.
9. בעניין זה יצוין, כאמור, כי מהדו"ח שערכה השוטרת (ת/1) עולה שהנאשם
נעצר בשעה 01:30. הבדיקה לפי פלט הינשוף
נערכה
בשעה 01:47. מדובר בחלוף זמן של
17 דקות שיש בו כדי לקיים את תנאי הסף לבדיקה, לעניין הזמנים, כשבזמן זה הנאשם
היה ברשותה ובחזקתה של השוטרת ששמרה איתו על קשר עין. פרק הזמן האמור אף מקבל חיזוק מעדות הנאשם עצמו שאומנם טען כי נבדק אחרי 4-5 דקות אך ציין בחקירתו הנגדית כי יצא מהמסעדה בשעה 00:30 כשאין חולק כי המרחק מהמסעדה ועד מקום עמידת השוטרים הוא מרחק של עשרות מטרים בודדים (לפי עדותו עולה שהיה ברשות השוטרת זמן רב עובר לבדיקה). לא זו אף זו, עד ההגנה פיטר העיד כי מאז שהנאשם נעצר ע"י השוטרת ועד ששחררה אותו הזמן שחלף הוא "אני לא זוכר,
חצי שעה מקסימום, גג". הוא גם מציין כי מהמסעדה ועד המקום בו נעצרו "זה שתי דקות בערך".
אם כך, הואיל ופרק הזמן שצוין ע"י השוטרת עולה בקנה אחד עם יתר הראיות
ומשלא נטען
כי הנאשם לא מילא את הנדרש ממנו בעת ההמתנה, ובשים לב לרושם שהותירה השוטרת, הרי שהתייצבותו של השוטר הנוסף לעדות בנוגע להוכחת האשמה בתיק זה,
שמבוססת על בדיקת נשיפה, אינה נחוצה שעה שלא נטל חלק באכיפה וכאשר עדותו אינה נדרשת להזמת טענות של ההגנה.
10. מעבר לתוצאת בדיקת הנשיפה שיש בה כדי להוות הוכחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם נהג בהיותו שיכור, יש לציין גם את הודאתו של הנאשם עצמו בשתיית "כוסית או שתיים" של בירה גינס (טופס תחקור חשוד - ת/2), הודאה שיש בה כדי לקשור אותו לעבירה המיוחסת לו.
יוטעם, שגם חבריו של הנאשם אישרו את העובדה כי הנ"ל שתה בירה.
כאן אציין, בנוגע לעדויות של הנאשם וחבריו, כי בעדויות אלה ניסו עדי ההגנה להרחיק את הנאשם מהמיוחס לו ע"י העלאת טענות המנוגדות למציאות, ניסיון שגם בו יש כדי לפעול לחובת ההגנה. כך למשל טענת הנאשם כי נשף רק פעם אחת, כשעל פניו ברור מפלט הינשוף (ת/3) כי נעשו שתי בדיקות, קרי - שתי נשיפות. כך גם טענת עד ההגנה אליאס כי הנאשם חזר
אחרי 5 דקות, טענה אשר נסתרת נוכח יתר הראיות. לציין גם את הסתירות לעניין סוג הבירה.
11. באשר ליתר הטענות שהעלה הסניגור כנגד הפעלת הינשוף וכיולו, תקינות ההפעלה לצד אמינות הנתונים שבהליך הכיול, כפי שטענות אלה קיבלו ביטוי בסיכומים בע"פ ובהשלמות בכתב, הרי שטענות אלה דינן להידחות.